חמוד נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

הנתבעת, לא חלקה על חבותה לפיצוי התובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), אך ביקשה כי תשלום פסה"ד יותנה בכפוף להמצאת אישור משרד הרישוי לעניין תוקף רישיון הנהיגה של התובע בזמן אירוע התאונה מיום 30.4.09 ואני נעתר לבקשתה.

לגופו של עניין, התובע יליד 1965, בן 44 במועד התאונה מיום 30.4.09 וכיום בן 48.

עובר לתאונה עבד התובע בעבודות בניין.

עם זאת, אין מחלוקת, לאור חקירתו בביהמ"ש במסגרת ק.מ. מורחב ולאור דו"ח רציפות בעבודה של המל"ל אשר הוגש לי (סומן מ/2), לא עבד התובע בצורה רציפה ושנה קלנדרית מלאה אלא עבד מס' חודשים בעבודות מזדמנות ואצל מעסיקים שונים בכל שנה עד כי בשנת 2005 (4 שנים לפני התאונה) לא עבד כלל.

לא ניתן להתעלם מנתונים אלה כאשר אפסוק את הפיצוי לתובע במסגרת "החזרת מצב לקדמותו".

כמקובל בתיקים מעין אלה, כאשר נטענו טענות לנכות בתחומים רפואיים שונים, מינה ביהמ"ש מומחים רפואיים מטעמו.

בתחום האורתופדי, עקב הטענה לפגיעה בגב ובצוואר, מונה האורתופד ד"ר רייכל מיכאל.

ד"ר רייכל בחן את מצבו של התובע עובר לתאונה ותוך שהוא לוקח בחשבון את העובדה שלתובע אכן היו שינויים ניווניים שאינם קשורים לאירוע התאונה ובליטות דיסק, קבע לתובע בכל זאת 5% נכות צמיתה, על פי מחצית סעיף הסל 35(1)(ב).

לא נשלחו שאלות הבהרה לד"ר רייכל ע"י מי מהצדדים והוא אף לא נחקר על חוות דעתו.

בנסיבות אלה ולאחר שהמומחה נתן את דעתו בחוות הדעת לעניין מצבו הגופני של התובע מבחינה אורתופדית לפני התאונה ולאחר שקשר את הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגיעה בתאונת הדרכים ובין הנכות שנקבעה במחציתה של סעיף הסל, אני מתקשה לקבל את טיעוניה של הנתבעת בסיכומיה, כי ביהמ"ש צריך להתערב במסקנה הרפואית ולדחות את הטענה לנכות עקב העדר קשר סיבתי.

גם שיתוף הפעולה או אי שיתוף הפעולה הנטען ע"י הנתבעת של הנבדק – התובע בבדיקתו נלקחה בחשבון ע"י המומחה שחזקה עליו (כל עוד חזקה זו לא נסתרה) ששקל את כל השיקולים הרפואיים בהקשר זה.

אשר על כן, לא מצאתי לנכון להתערב במסקנה הרפואית של ד"ר רייכל בדבר קיומה של נכות רפואית בשיעור 5%.

בנוסף, טען התובע לקיומה של נכות נפשית עקב תאונת הדרכים.

בעניין זה מיניתי את המומחה הפסיכיאטר, ד"ר רסאם כנאענה, אשר קבע לתובע 5% נכות זמנית עקב תסמונת פוסט-טראומתית (סעיף 34(ב)(1)(2)) במחציתו למשך שנתיים, לאחר מכן קבע, כי הנכות הצמיתה תעמוד על שיעור של 2.5% בלבד בתחום הנפשי.

לא למדתי מסיכומי הנתבעת, כי היא חולקת על מסקנה רפואית זו ושוב עלי להדגיש שגם במקרה של ד"ר כנאענה לא נשלחו שאלות הבהרה ו/או הנ"ל נקרא להעיד על חוות דעתו.

עם זאת, ציינה הנתבעת בסיכומיה, כי התובע לא עמד בחובת "הקטנת הנזק" וזאת לאור סעיף 7 בחוות דעת המומחה, לפיו הפסיק התובע את הטיפול הקבוצתי, דבר שבוודאי לא היה בו כדי לשפר את מצבו הנפשי.

לא למדתי מתוך חווה"ד של המומחה על הצורך בלקיחת תרופות פסיכיאטריות ע"י התובע, למרות שהתובע טען בתוקף בעדותו, כי הוא לוקח תרופות אלה, אם כי לא זכר את שמן.

כן לא למדתי על הצורך בטיפולי שיחות אצל פסיכולוג, כאלה או אחרות (למעט הטיפול הקבוצתי). בהקשר זה יש לציין, כי התובע העיד שהיה ב- 3,4 טיפולים במרפאה לבריאות הנפש בכרמיאל וכן נעזר באשתו לצורך שיחות (כאשר נשאל לגבי עזרת צד ג').